עמוד הבית  |   אודות  |   ארכיון  |   ואלה תולדות  |   פולקלור ומנהגים  |   מוזיאון  |   מודעות  |   פורום  |   צ'אט  |   סקר  |   חדשות  |   עיתון  |   מועדון  |   צור קשר   

אישור  חיפוש

גרסא להדפסה בתי הכנסת בתי הכנסת ומוסדות הקהילה ואלה תולדות
בתי הכנסת בלוב


תאריך:   05/11/2003

לחץ על התמונה כדי להגדיל אותה
 
כלל ידוע הוא שכל יהודי כשהוא מגיע למקום חדש הדבר הראשון שהוא מחפש – בית כנסת. אם קיים, מה טוב. אם לא הוא דואג להקים וכמה שיותר מהר.
כך היום וכך היה גם בתקופת בית ראשון כשכוח מצב הגיע ללוב אליה נשלח ע"י שלמה המלך.
ע"פ פרוקופיו, סופר יווני שחי במאה הרביעית לספירה, הקימו היהודים שהגיעו לבוריון (סירט של היום) את בית הכנסת הראשון על אדמת לוב.
בתקופת השלטון הרומי בחבל קירינאיקה הוקמו בתי כנסת מפוארים בסגנון שהזכיר את ארמונות המלכים ברומא.
אחרי חורבן בית שני הוקמו בתי כנסת רבים בג'בל נפוסה ובג'בל יפרן שם היתה קיימת קהילה בת 800 משפחות והמקום אף זכה לתואר "משכן הגאונים הקדמונים".
מנהג היה בלוב, ויתכן גם בשאר מדינות צפון אפריקה, שבעלי ובעלות בתים היו מקצים חדר או יותר מביתם לשימוש כבית כנסת לזכר יקירם.
ברבות הימים, קבלו המבנים הבסיסיים הללו מראה של בית כנסת שכלל את הריהוט האופייני (היכל, תיבה ומושבים) ואם גם גדלה אוכלוסיית המתפללים באותו מקום, לא היה מנוס והחדר הורחב ע"ח חדרים אחרים שבבית או בבניה נקודתית.
נכון לשנת 1923 עת ביקר העיתונאי והחוקר אברהם אלמליאח בטריפולי הוא מצא בה לא פחות מאשר 35 בתי כנסת בגדלים שונים, כולם, מלבד אחד, בינות לחומות ה"חארא" - כמות עצומה ביחס למס' היהודים שחיו באותה תקופה בטריפולי.
בכל אחד מבתי כנסת אלה היו לפחות 2 ספרי תורה כש"צלא לכבירה" אף הגיע מספרם לכדי 34.
המצב ביישובים הכפריים היה מעט שונה. בכל כפר היו בממוצע 1-2 בתי כנסת מרכזיים שנבנו בד"כ בסוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20. ליידם שמשו מבנים קטנים לתפילות מנחה וערבית של ימי חול והם גם היו, בד"כ, בתי הכנסת ששמשו את הקהילה בטרם נבנה בית הכנסת המרכזי - הגדול.
כך בזוארה, כומס, זליתן, דרנה ושאר היישובים הכפריים.
ארכיטקטורת המבנים
שני טיפוסים עיקריים של ארכיטקטורת בתי הכנסת היו נהוגים בלוב. בבתי הכנסת הקדמונים, אלה שנבנו עד הכיבוש האיטלקי (1911-1920) וכאלה שנבנו אחרי.
המודל המסורתי-קדמון
הארכיטקטורה של בתי הכנסת מהמודל הקדמון, אופיינית לבתי כנסת בלוב ובתוניס עם שינויים קלים.
גודל האולם בסוג זה של בתי כנסת היה מלבני ומידותיו, למעט חריגים, היו בסביבות 9-10 מטר אורך על 7-8 מטר רוחב.
היו כמובן בתי כנסת גדולים יותר כמו "צלא לכבירה" (21 X 10.5 מ') או "צלאת דאר אלקאייד" (13 X 13.5 מ') אולם ברובם היו בתי הכנסת אחידים.
המוטיב האופייני הם הקשתות שכמו מקיפות את התיבה משלושת צדדיה (בד"כ ארבע/שלוש קשטות הנשענות על שלושה עמודים/שני עמודים).
במרכז האולם ניצבת התיבה עשויה עץ, מוגבהת ורחבה דיה להכיל לפחות את שבעת ספרי התורה שנוהגים יהודי לוב להוציא בליל כיפור.
חלק מהתיבות היה מוגבה במס' מדרגות (ב"צלא לכבירה" היו בתיבה 6 מדרגות שהגביהו מעלה מעלה את החזן ובעל התפילה) כשמסביבו הותקנו מושבים בעיקר לתלמידי הת"ת וה"שיר".
היכל הקודש, אף הוא דומה ברוב בתי הכנסת וגם הוא עשוי עץ עם פיתוחים.
יזכר לטוב היכל בית הכנסת "צלאת דאר נחום" שבכומס גובהו, כולל הפיתוחים למעלה מארבעה מטר והוא כולו פיתוחים מעשה ידי אומן.
החלל שנוצר בין קבוצות העמודים ובין ארון הקודש כשבמרכז התיבה היה מוגבה בגובה של קומה נוספת שבה היו קבועים חלונות מקומרים וצבעוניים.
חלק אחד של הקומה השניה שימש בחלק מבתי הכנסת הללו כעזרת נשים או כישיבה ללימוד הזוהר באשמורת הבוקר.
הישיבה היתה על ספסלי עץ, אף הם לעיתים עבודת נגרות מיוחדת, כשהספסלים מסודרים בקבוצות בינות לעמודים כשהם פונים האחד אל השני וכל קבוצת ספסלים שכזאת היתה "נושקת" בגבה לקבוצת ספסלים אחרת.
קירות בית הכנסת עד לגובה של כמטר וחצי היו מכוסים ב"חייטיאה" (מחצלת מיוחדת ועבה) או בציפוי עץ חזק ועמיד.
המודל המודרני
בתי הכנסת שנבנו בלוב לאחר הכיבוש האיטלקי הם מעטים (המדובר בבתי כנסת גדולים ולא ב"חדרים" שהוכשרו לצורכי תפילה) ומלבד "צלאת דאר בישי", בית הכנסת "בית אל" ו"צלאת חדאד עבובי" לא ידוע על בתי כנסת נוספים.
וכמיטב מסורת העיצוב והארכיטקטורה האירופאית כשהיא משולבת עם מוטיבים מזרחיים מקומיים.
בעוד החומרים ששימשו בבתי הכנסת הקדמונים היו העץ והאבן הפשוטה מצופה בטייח, הרי בתי הכנסת המודרנים נבנו כולם בטכנולוגיה מתקדמת, חומרי בניה חזקים כשהקירות מצופים כולם בשיש יקר שהוסיף יוקרה והדר לבית הכנסת.
גם התיבה וההיכל היו עשויים שיש עם פתוחים ושילובי צבעים.
דוגמא טובה לכך הוא בית הכנסת "צלאת דאר בישי" שנבנה בטריפולי בשנת 1923 והוא כולו שיש מחוץ ומבפנים (ראה תמונות).
בתי הכנסת בטריפולי הבירה
באופן טבעי, בהיות טריפולי העיר המרכזית בחיי יהודי לוב וכפי שהוזכר לעיל נמנו בשנת 1923 כ 34 בתי כנסת גדולים וקטנים ששימשו את יהודי המקום במשך כל שעות היום.
היו כאלה שהיו פתוחים רק בשבתות והיו כאלה שהיו פתוחים רק בימי חול (במיוחד אלה שהיו קרובים למקומות העבודה בשווקים).
חלקם של בתי הכנסת עתיקי יומין, אולם נסתרו ונבנו מחדש מס' פעמים וחלקם "חדשים" יחסית שנבנו בסוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20.
רשימת בתי הכנסת בטריפולי עד לימי העליה (1951):
צלאת "אל פרנק"
צלאת "דאר סרוסי"
צלאת "דאר אלקאייד"
צלאת "דאר זטלאווי"
צלאת "דאר זטלאווי אלפוקייה"
צלאת "דאר ברוך"
צלאת "דאר כליפי"
צלאת "דאר יוסף רובין"
צלאת "דאר פרג'ון" צלאת "אלישיבה"
צלה "לכבירה"
צלה "אתאלתה-שוויכה"
צלאת "דאר בישי"
צלאת "ר' כליפא דעדוש"
צלאת "דאר לביבי"
צלאת "דאר בו דעדוש אלביצ'ה"
צלאת "דאר בו דעדוש אלכ'דרה"
צלאת "אבטא חואתו"
צלאת "אדאדי"
צלאת "ארביב כושאנה"
צלאת "ברנס"
צלאת "ג'רבי"
צלאת "ג'רפה אשיאבין"
צלאת "דבש"
צלאת "דבש" (2)
צלאת "זטלאוי" (2)
צלאת "דאר בורת'ה"
צלאת "חדאד עבובי"
צלאת "חכמון"
צלאת "טייאר"
צלאת "כלפון - כוכה"
צלאת "לגזייל חנה"
צלאת "נחום"
צלאת "סוויד"
בית כנסת "בית אל"
בית כנסת "בן יהודה"
בכפרים וביישובים הקטנים בהם התגוררו יהודים היה לפחות בית כנסת אחד גדול, ובד"כ בית כנסת נוסף, קטן יותר שהוא גם הקדמון יותר.
בית הכנסת – בית שני
פעילויות רבות התבצעו סביב בית הכנסת ולרבים הוא שימש בית לכל דבר.
תלמודי תורה, בתי ספר לילדים ולמבוגרים, תלמודי תהילים, שירה ופיוט של חברות פייטנים כמו "שירי דוד המלך" ו"אוהבי תורתך".
בחלק מבתי הכנסת לא פסקה תורה בכל שעות היממה: בשעות היום למדו במקום תלמודי התורה ובתי הספר, נערכו תפילות בשיטת ה"סרט הנע" כשבטרם הסתיים מניין, השני כבר מתחיל. שיעור תורה ניתנו בשעות אחה"צ והערב לבעלי בתים עד לשעות הקטנות של הלילה. בטריפולי אף הוקמה "חברה" ללימוד תורה בכל שעות הלילה וזאת כדי לא להשאיר את העיר בלי תורה אף לא רגע אחד - לחברה זו קראו "שומרים לבוקר" והיו חברים בה עשרות בעלי מקצוע שפעם בחודש קיבלו על עצמם לימוד תורה בחברותה ע"פ סדר מוגדר כשבראש כל חברותה עומד רב ידוע ומקובל.
ילד נולד - חוגגים בבית הכנסת, הגיע למצוות - עלה לתורה בבית הכנסת, נישואין - יקראו לו "ואברהם זקן" ויתייחסו אליו כמלך.
ובהגיע השעה - תועבר המיטה דרך בית הכנסת, שם ינשאו הספדים ומשם יתקיים מסע ההלוויה לבית העלמין.
ימי חמישי ושישי היו הימים של הנשים, כולן, לעיתים תוך וויכוח, נרתמו לניקיון בית הכנסת והכנתו לקראת שבת קודש או החג..
שערתן תוך שהן מנקות ומסדרות נשמע אל מעבר לכותלי בית הכנסת ושיוותה לימים אווירת קודש משהוא - בדרך לשבת/חג.
בתי הכנסת נוהלו ע"י גבאי/ם, שהתמנו על ידי ועד הקהילה. על פי רוב היתה זו משרה מכובדת שלא על מנת לקבל פרס, והיא היתה עוברת בירושה מאב לבן.
השמש דאג לנקיון בית הכנסת, לפתיחתו וסגירתו במועד, הכריז על מכירת "המצוות" (העליות לתורה), המהווה את ההכנסה היחידה של בית הכנסת, וקרא בשמות העולים לתורה. הוא לא קיבל שכר קבוע מקופת בית הכנסת, אך כנגד זה קיבל עליית "חמישי" ועליות במנחה של שבת ובימי חול, העולים לתורה תרמו לו כנדבת לבם, וגם משרתו עברה בדרך כלל בירושה מאב לבן. גם בארץ ממשיכים עולי לוב בסדרים אלה, אלא שהגבאי, במקום שימונה ע"י ועד הקהילה, נבחר ע"י מתפללי בית הכנסת.
ההכנסות של בית הכנסת משמשות להחזקתו, לשיפורו ולהרחבתו. חלק ניכר מהן משמש לחלוקה לנזקקים, לימי החגים ולהזדמנויות שונות. בכל מקום שיש מספר ניכר של יוצאי לוב, הרי הם ניגשים מיד לבניית בית כנסת, וההיענות בתרומות וימי עבודה היא בד"כ רבה מאוד.

 לחץ על התמונה כדי להגדיל אותה  לחץ על התמונה כדי להגדיל אותה




מרכז אור שלום - לשימור והנחלת מורשת יהודי לוב © כל הזכויות שמורות 2002 - 2005 האתר נבנה ע"י Guru4rent בניית אתרים