עמוד הבית  |   אודות  |   ארכיון  |   ואלה תולדות  |   פולקלור ומנהגים  |   מוזיאון  |   מודעות  |   פורום  |   צ'אט  |   סקר  |   חדשות  |   עיתון  |   מועדון  |   צור קשר   

אישור  חיפוש

גרסא להדפסה בתי הדין וחיי הדת מנהיגי הקהילה ורבניה ואלה תולדות
בתי הדין הרבניים בלוב


תאריך:   20/11/2003

לחץ על התמונה כדי להגדיל אותה
הרכב בית הדין בבנגאזי בשנת 1930 לערך. שני מימין ר' כמוס פלאח זצוק"ל ושני משמאל ר' מרדכי כהן זצוק"ל
 
 
למרות העדויות הודאיות בממצאים היסטוריים וארכיאולוגיים לקיומה של קהילה יהודית החל מהמאה הרביעית לפני הספירה, דהיינו לפני 2400 שנה, בקירני אשר בלוב ושעל שם העיר קרוי כל האזור במזרח לוב, קירינאיקה. הרי קיים קושי עצום במעקב אחר פעילותם של בתי הדין הרבניים עקב כך שרוב החומר התיעודי אבד ברבות הימים ובחלקו מצוי בידיים פרטיות, אשר ברוב המקרים אינן מוכנות לחשוף אותו. לא נותר אלא לשאוב אינפורמציה מרסיסי מידע הפזורים בספרים השונים, הסכמות על ספרים, תעודות שונות הכוללות הסמכה לשחיטה וכתובות, חומר ארכיוני, דיווחי שליחים מארץ ישראל, דיווחי נוסעים העורכים מסעות ברחבי העולם וכדו'.
בתי הדין אשר בלוב מהווים את גולת הכותרת ומבצרה של שמירת הדת ועיצוב חיי הרוח של קהילת לוב במשך מאות בשנים, למרות הקשיים הרבים, הפוגרומים הרבים, המלחמות הרבות בארץ לוב העוברות על יהדות לוב עד כדי חורבן כמעט, הגזרות על היהודים מצד השלטון המתחלף כמה וכמה פעמים והדרכים המסוכנות בין עיר לעיר מפאת שודדי דרכים, בגלל אוזלת ידו של השלטון המקומי המרוכז בעיקרו בערים המרכזיות.
הדיינים אשר בלוב פועלים בהרכב של ראש בית הדין בנוסף לשנים או שלשה דיינים בכל אחד משני בתי דין, האחד, הוותיק יותר, בעיר טריפולי והחולש על כל חבל ארץ טריפוליטניה. כל הישובים מסרת במזרח דרך מצראתה, מסלאתה, זליתן, חומס, תאג'ורה ועד זוארה אשר במערב, כפופים למרותו של בית דין זה.
בית הדין השני, הצעיר מבין השנים הידועים לנו, משכנו בעיר בנגאזי והחולש על כל חבל ארץ קירינאיקה. כל הישובים מטוברוק במזרח דרך דרנה, קירני, בארצ'ה ועד אג'דביה אשר במערב כפופים למרותו של בית דין זה.
כמעט בכל ישוב מישובי הלוין של טריפולי ובנגאזי מצוי הרב המקומי הממונה על סדרי הדת במקום ואליו באים תושבי אותו ישוב לברור בנושא היתר ואיסור וקידושין. במדת הצורך הרב המקומי פונה בשאלות בעניני הלכה לדייני בית הדין הן בטריפולי והן בבנגאזי, דוגמא לכך ראה בספריו של ר' כמוס עגיב זצ"ל וכן בספריו של ר' בנציון הכהן זצ"ל. אולם רק שני בתי הדין רשאים לפסוק בנושא אישות ובעיקר גיטין ובכל הנושאים המפורטים בהמשך.
כל משפט אשר נערך בבית הדין הרבני מתנהל בהרכב של שלשה דיינים. כאשר הדיין הבכיר מבין שלשת הדיינים יושב במרכז. בעלי תפקידים נוספים הם סופר בית הדין המעלה על הכתב את מהלך המשפט ואת פסק הדין, ותפקיד חשוב נועד לו בכתיבת גיטין, כאשר עליו להיות מרוכז ביותר ולשים לב לא לטעות ולו אפילו בקוצו של יוד כדי לא לפסול את הגט. בנוסף קיים גם מזכיר בית הדין ושמש בית הדין.
הידיעות הראשונות לגבי פעילותו, עוצמתו וכוחו של בית הדין הרבני, אנו מוצאים בשאלה שנשלחה ממצרים לגאוני ירושלים בשנת 1050 לערך. דייני בית הדין אשר בטראבלס מחרימים את כל הסחורה אשר מצויה באניה העוגנת בנמל טריפולי עד אשר תפתר בעית יורשי אחד השותפים שמת בלב ים. וכה גדול כוחו של בית דין זה עד כי מצויין במפורש בתעודה זאת כי בית הדין איננו כפוף למרות בית הדין הגדול אשר בארץ ישראל.
עקב המלחמות, הפרעות והגזרות אנו רואים כי בתקופות מסוימות לאורך ההיסטוריה חלה הפסקה בפעילותם של בתי הדין הרבני. בסוף אחד מפרקי זמן אילו בזמן שהספרדים מביאים כמעט לחורבנה של קהילת טריפולי, רבי שמעון לביא זצ"ל, מלומד מגולי ספרד שנמלט תחילה לפאס שבמרוקו והיה בדרכו לארץ ישראל, מגיע לטריפולי בשנת 1549 או 1559. והוא מוצא את שארית הפלטה של היהודים ללא ראש ומורא. לדברי רבי מרדכי הכהן זצ"ל, ששימש כדיין בבנגאזי, ב"הגיד מרדכי" : "הוא יסד בתקופה הזאת ההנהגות ועמודי הדת. הוא תקן גם הנהגת דיינים, שמרו אחריו דבריו דור אחר דור לפקח על כל הדברים הנוגעים להליכות העדה ולעמודי הדת לבלתי יתרופפו. כל הזקנים יתנו עדיהן ויצדקו על הנהגות הדיינים בימים הראשונים המדריכים את העם במעגלי יושר ושפטו את העם משפט צדק בין איש ובין רעהו בהלכות נזקי שכנים, נחלות, צוואות, מתנות, משא ומתן וכל מיני מזונות, גם מכר קרקעות ושטרי הלוואות, כיוצא בכל היה על ידי הבית דין. גם דיני איסור והיתר, קידושין וגיטין, יבום וחליצה, ועונש על הניאוף וחילול שבת וכיוצא. קבלו עליהם הוראות מרן בית יוסף, אך בהלכות ברכות ואבילות אחזו להם כדברי המקיל. הממשלה התורכית אצלה מהודה על עדת הדיינים בימים הראשונים, נתנה בידם העוז והמשרה לשפוט את היהודים על פי השולחן ערוך ולהעניש כל עושי רשעה. גם על העבירות שבין אדם למקום. לתת במאסר, גם לתת עונש במקל חובלים, או שפט פיהם שבט החרם".
מבין התקנות המיוחסות לרבי שמעון לביא זצ"ל יש לציין את התקנה שלפיה על החזן לקרוא את תפילת העמידה במעריב של שבת וחגים בקול רם כדי להבדיל בין שבת ומועדים ליום חול, ולימוד תיקוני כלה בליל שבועות. הוא נחשב למניח היסודות לעיסוק בקבלה ובתורת הנסתר בטריפולי וחיבר את הפיוט בר יוחאי הידוע לככלל עם ישראל ויהודי לוב נוהגים לאומרו בליל שבת, וכן חיבר את הפירוש לספר הזוהר - כתם פז.
בשנת 1749 מגיע לטריפולי כשד"ר מארץ ישראל רבי מסעוד חי רקח זצ"ל (יליד איזמיר) ובה הוא מתמנה כראש בית הדין יחד עם רבי דוד טייאר זצ"ל ורבי בנימין ואטורי זצ"ל (יליד פיזה). בואו לעיר מהוה נקודת ציון דרך בתולדות בית הדין הרבני עקב כך שהוא מלמד ומעמיד דור של רבנים ודיינים ומזמן בואו ניתן, אמנם בקשיים מרובים, לעקוב אחר סדר פעילותם של הדיינים השונים מבחינת זמן כרונולוגי.
מהאינפורמציה המועטה על פעילות בית הדין בטריפולי מתקופת פעילותו של רבי שמעון לביא זצ"ל ועד תקופת פעילותו של רבי מסעוד חי רקח זצ"ל אנו מוצאים כי בשנת 1668 הדיינים רבי יהושע גווילי, רבי שמואל חזן ורבי משה בדוסא חותמים על תעודת יושר למפיץ השבתאות אברהם מיכאל קרדוזו שהציגה אותו כיהודי כשר, ירא שמים ושומר מצוות.
בשנת 1704 הדיין רבי יוסף עגיב זצ"ל גוזר תענית כדי להנצל מידו של מושלה העריץ של תוניסיה, אבראהים אל שריף, השם מצור על טריפולי. לציון הצלת טריפולי ותושביה חוגגים היהודים את "פורים אל שריף".
הנוסע ישראל בן יוסף המכונה בנימין השני המבקר בטריפולי בשנת 1853 כותב בספר מסעותיו : "עיר טריפולי עומדת על שפת ים התיכון … בעדת היהודים נמצאו אלף משפחות ולהם ארבעה חכמים הנקראים דיינים. הראש וראשון מהם ר' אברהם אדאדי, השני ר' שלום אגב (עגיב) איש עיוור, השלישי ר' ראובן (ר' יוסף רובין) והרביעי ר' פרעאדיעה (ר' פרג'אללה דאבוש), לכולם יד ושם בידיעת התלמוד והפוסקים".
אחד מהדיינים הבולטים בטריפולי לפני כמאה וחמישים שנה הוא "סבא דמשפטים" ר' אברהם חיים אדאדי זצ"ל יליד העיר, נכדו של ר' נתן אדאדי זצ"ל ונינו של ר' מסעוד חי רקח זצ"ל. משמש הוא בדיינות וכראש בית הדין בטריפולי החל משנת 1837 ועד עליתו ארצה בשנת 1870. במסגרת תפקידיו השונים משמש הוא גם כשד"ר ארץ ישראל וגם מתמנה כדיין בצפת. מחבר מספר ספרים כאשר שתי יצירות מופת שלו האחד "השומר אמת" והשני החשוב ביותר "ויקרא אברהם" על ארבעת חלקי השולחן ערוך, דיני גיטין, כללים, דיני ספר תורה וחקר מנהגי יהדות לוב הכולל סימוכין מהמקורות ומדברי ראשונים ואחרונים. משמשים הם במרוצת הדורות ועד ימינו אנו כאבן שואבת לשימושם של הרבנים השונים (כדוגמת ר' חיים הכהן זצ"ל ור' אליהו חזן זצ"ל) הן בארץ והן בחו"ל. ועד כדי כך חשיבותם שמצויים הם בפרויקט שאלות ותשובות של אוניברסיטת בר אילן וכן בשימושו של ר' עובדיה יוסף שליט"א.
מתוך ספריו אנו למדים על אורחות בית הדין. "נהגו מימות עולם בפה העירה (טריפולי) בכל יום שני וחמישי מתקבצין תלתא דבית דין (שלשה דיינים) בבית מדרש אחד המיוחד לזה ודנין עד חצי היום. מה שאין כך בשאר הימים כל אחד יושב בביתו ואם בא דין לפניו דן אותו … ודע שבזוהר הקדוש מבואר שאסור לבית דין שיאכלו קודם שידונו, ולמדים אנו זאת מהכתוב דלא תאכלו על הדם … נהגו כשנפטר אחד מהבית דין חס וחלילה מכניסין אותו לתוך בית הכנסת הגדולה ועושין לו דרוש שם ובכי והספד גדול".
אנו מוצאים כי הדיינים בתקופות שונות מאשרים בחתימותיהם הסכמות ותקנות שונות ומצרפים אליהם חתימות ראשי הקהל. כגון: הסכמה ל"גאבילה" (מס) על השחיטה, מס על הסחורות, מס על המשי (כאשר כל המיסים הללו נועדו להכנס לקופת הקהילה ורובו של הכסף הולך לתמיכה בעניים ובתלמידי החכמים), תקנת ההשבון בנוגע לרכוש האלמנה וכדו'. וזאת בדרך כלל לתת יתר תוקף להסכמות ולתקנות באמצעות גזרת חרם ונידוי שרק בית הדין רשאי לגזור.
במסגרת הרפורמות שהונהגו באימפריה העותומאנית מבטלים השלטונות את התפקיד של ה"קאיד" וממנים מטעמם את ה"חכם באשי" המובא על ידי השלטונות מאחת התפוצות ברחבי האימפריה העותומאנית והוא היה בעת ובעונה אחת תלמיד חכם ומנהיג רוחני של הקהילה וגם בעל סמכויות יצוג חילוניות אצל השלטונות. השלטונות הסמיכו אותו לאכוף את פסקי הדין הרבניים באמצעות שוטרי הקהילה. להטיל קנסות ולגבות מיסים. הראשון שנכנס לתפקיד זה בשנת 1874 היה ר' אליהו חזן זצ"ל שהגיע כשד"ר מארץ ישראל.
מתעודות השחיטה השונות ומהשאלות ותשובות הפזורות בספרות הרבנית אנו למדים כי דייני בית הדין היו מאשרים בחתימותיהם את תעודת השחיטה שניתנה לשוחטים שבלוב בנוסף לחתימות ראשי השוחטים ומורי השחיטה, ובסוף התעודה נוספה חתימתו של החכם באשי/הרב הראשי.
אולם מבחינת פסקי הדין, בית הדין מהווה מעין ישות נפרדת שלא כפופה לחכם באשי/הרב הראשי, השואלת בעצתו במקרי דין סבוכים ואשר אינה חיבת לאמץ את מסקנותיו במדה ואין הם משתכנעים מדבריו. אולם כדי להסיר ספק הם שואלים גם בעצתם של חכמי ורבני תוניס או ארץ ישראל. כדוגמא לכך ראה פירוט המשפט המפורט בזה.
דוגמא מאלפת למהלך משפט בבית הדין הרבני (אחת מרבות הפזורות בספרות הרבנית התורנית של רבני לוב) מצויה בספרו של רבי חיים הכהן זצ"ל "דבר המשפט", על דבר קבלת עדות קידושין בשנת 1874, בפני ראש בית הדין ר' חיים הכהן זצ"ל והדיינים ר' חי מימון זצ"ל ור' פרג'אללה דאבוש זצ"ל. הדברים מובאים כפי שנכתבו כדי לשמור על השפה המיוחדת:
"במותב תלתא כחדא הוינא נחנא בית דין, כד אתא קדמנא הר' כמוס לוזון ואחר האיום וכו', העיד בפני ציון קצנטיני המקדש והבתולה כמיסא המתקדשת איך היה הענין, שבליל שישי שקודם שבוע החופה של שלמה לגזייל בא ציון הנזכר ולקח הנר מן ביתי ואמר לי שנאבדה לו חצי לירה והוליכני עמו לבית השער של החצר, והוא יושב ומבקש לאור הנר על חצי לירה שנאבדה לו, ומאי דביני ביני ירדו מלמעלה הר' שלמה לגזייל והר' אברהם סמייא לצאת מן החצר הנזכרת, ואמר להם הר' ציון הנזכר לעמוד, ושוב אמר בואי יא כמיסא, ואמר לנו הידעתם בת מי זאת, ולקח הנר בידו ואמר לי ראה זאת הבת ואמרתי לו וכי אתה רוצה לעשות כשוף, ואמר לי אם יודע אתה זאת אמרתי לו זאת בת כמוס בגון וכו', ואמר גם לאברהם סמייא אם יודע אותה ואמר לו ידעתי וראה גם הוא לאור הנר, ושוב לקח טבעת מן ידו של זהב ובתוכה אבן ירוקה הנקראת יאמאני ואמר לה הושיטי ידך והושיטה ידה ואמר לה האדה קידושמך והלכה לה ולא דברה שום דבר, והיה זה בפני ובפני שלמה ואברהם הנזכר, ואחר לקיחתה אמר לנו הזהרו שלא לגלות תדברים, כל זה גם כן היה בפני העדים הנזכרים, זהו מה שהעיד הר' כמוס הנזכר. וציון המקדש אמר שהוא אמר לה קבלת ואמרה קבלתי ". לאחר מכן מוסרים את גרסתם העדים ר' אברהם סמייא ור' שלמה לגזייל והבתולה המתקדשת כמיסא. על פני עשרים ושלשה עמודים בספרו פורס ר' חיים הכהן את מהלך המשפט ואת ליבון כל הנקודות ההלכתיות והמשפטיות הבעתיות שהתעוררו עקב אי התאמות ולו הקטנות ביותר בגירסת שלשת העדים, המקדש והמקודשת. הן מבחינת מהלך הדברים המדויק, אופן נתינת הטבעת, הדברים המדויקים שנאמרו, הפגמים הרבים במהלך הקידושין עצמם, האם האבן שבטבעת לא פוסלת. בית הדין מתחבט במכלול הבעיות תוך הסתמכות על עשרות מקורות הלכתיים. ר' חיים הכהן מעיד על עצמו "יראה ורעד יבא בי ולבי הומה ונוע ינוע כעלי היער" בבואו לדון בגיטין וקידושין. "כל עצמותי יאחזמו רעד וארכבותי דא לדא נקשו וקל זיע שגיא להבין ולהורות. ואולם צר לי מאד ולבי סחרחר משום צרת הבת כי יעלה הפורץ והיה במחשך ללכוד את בני ישראל. ואשא אל השמים ידי ורחמין למבעי ורחמנא לבא בעי שלא נכשל בדבר הלכה". לבסוף דייני בית הדין מחליטים לבטל את הקידושין אולם לפני כן מתיעצים הם עם ר' אליהו חזן זצ"ל אשר חושב בניגוד לדעתם. בכדי להגיע לחקר האמת שואלים הם גם בעצת בית הדין אשר בתוניס, בשנת 1875 מתקבלת תשובת דייני תוניס המחזקים את מסקנת דייני בית הדין בטריפולי לבטל את קידושי העלמה כמיסא.
התקופה הקשה ביותר בדורות האחרונים שעמה בית הדין הרבני צריך להתמודד היא תחילת ההשפעה האיטלקית על לוב. איטליה מנסה להתבסס בלוב עוד לפני הכיבוש ובשנת 1876 נפתח בית הספר האיטלקי הראשון בטריפולי על ידי יהודי. דרכו מופצת התרבות האיטלקית ובו מתחנכים אלפי ילדי יהודים שהם רוב תלמידיו במשך כל השנים עד סיום הכבוש האיטלקי. בנוסף לכך גם חברת כי"ח מיסדת בית ספר למלאכה בשנת 1890 ולאחר מכן מתחילה לדאוג לחינוך החילוני של הילדים. הדברים הללו מעוררים מחלוקת קשה כי הדיינים, חברת תלמוד תורה וחלק מהקהל מתנגד נמרצות לפעילות החילונית הזאת, אולם לצערנו ללא הצלחה יתרה עקב כך שגם רוב ראשי הקהל מעודדים פעילות זאת.
עליתו של השלטון האיטלקי בלוב בשנת 1911 איננו מבשר טובות מבחינת יהדות לוב, עקב כך שהשלטון רואה ברוב סממני האוטונומיה היהודית שריד עתיק שחיבל ביעילות השליטה והפיקוח על נתיניהם היהודים ולפיכך יש להגביל את האוטונומיה ככל האפשר. השלטון האיטלקי מוציא בשנים 1913, 1916, 1928 ו- 1931 צווים ותקנות הבאים להצר ולהגביל את מעמדם של ראשי הקהילה ואת פעילות בתי הדין הרבניים. למרות שבמציאות רוב התקנות לא יושמו הלכה למעשה הרי המשותף לכולם היה מתן סמכויות נרחבות למושל האיטלקי בעניני האוטונומיה של הקהילה היהודית. במלוא עוצמת חריפותם הגיעו הדברים לידי כך שבשנת 1935 אחד מנכבדי הקהל, רפאל נמני, מפעיל את קשריו בקרב הממשל האיטלקי בכדי לאלץ את בית הדין הרבני לפסוק לביטול קידושי הבת שלו, וגורם לכך שעקב כך שבית הדין איננו מקבל את טענתו אזי מושל לוב באלבו, מפטר את הרב הראשי קאסטלבולוניסי ואף את ראש בית הדין ר' יוסף יונה זצ"ל. (שים לב שהשלטון האיטלקי מחליף את משרת החכם באשי ברב ראשי איטלקי ).
פגיעה נוספת בתפקוד בית הדין הרבני מתבטאת בדרישת השלטון האיטלקי להסיר את הזקן המעטר את פני הדיינים וכן להופיע בציבור בחליפות מודרניות במקום הגלימה והלבוש המסורתי. ביטוי לכך אנו מוצאים לדוגמא בהופעותיהם של ר' חי גאביזון זצ"ל ור' יוסף יונה זצ"ל ובעוד דיינים נוספים מהתקופה האחרונה.
מובן שהמצב בלוב מחמיר עת השלטון האיטלקי הפשיסטי מפרסם בשנת 1938 את חוקי הגזע ומתחילה תקופה נוראה ליהודי לוב הכוללת הגליה למחנות ריכוז או למחנות עבודה בתוך לוב עצמה, ואף מחוצה לה בברגן בלזן, עד לשחרורם בידי הבריטים בשנת 1943.
בשנת 1945 ראש בית הדין הרבני בטריפולי ר' חי גאביזון זצ"ל משתתף בכינוס נכבדי העדה היהודית והערבית להחזרת השלום לאחר הפוגרום שבוצע ביהודי לוב בתאריכים 7/11/1945 - 4.
בית הדין ממשיך לתפקד עד שנת 1967 עת אחרוני יהדות לוב עוזבים את לוב וברובם הגדול עולים ארצה.
מסמך חשוב השופך אור על שמות חלק מדייני ורבני לוב הוא כמובן לוח שמות הדיינים הנפטרים המודפס במחזור ליום הכפורים. מלוח זה ניתן ללמוד על שמות הדיינים וסדר הופעתם מבחינת זמן כרונולוגי. אולם לוח זה לוקה בחסר הן מבחינת זה שלא מצויינת זמן תקופת פעולתו של הדיין ולא מקום פועלו, טריפולי או בנגאזי, וכמו כן כפי שנאמר ב"הגיד מרדכי" : "הדיינים אשר נתמנו פה בתקופה הזאת מימות רבי שמעון לביא עד היום אין הכל ידועים אצלנו רק קצת מהם מסודרים בלוח אחד, זוכרים את שמותם בהשכבה ליל יום הכפורים אחר תפילת כל נדרי, אך ראיתי בפנקס זכרון עדות הישן נזכרו כמה דיינים מצוינים ואינם כתובים בלוח הנזכר, ולא ידעתי למה לא נכתבו בכלל שאר הדיינים הכתובים בלוח. החכם רבי אברהם אדאדי צוה לפני מותו לבלתי יזכירו אותו בתור דיין רק החכם הישיש". יש להצטער על כך שר' מרדכי הכהן זצ"ל לא מוצא לנכון למסור לנו את השמות הכתובים בפנקס זכרון העדות הישן, וכמו כן איננו מתיחס כלל לדיינים הקדומים לתקופתו של רבי שמעון לביא זצ"ל.
הדיינים אשר בלוב מחולקים לשלש קבוצות. האחת הגדולה ביותר הדומיננטית והראשית כוללת את כל הדיינים אשר נולדו וצמחו מתוך קהילת יהדות לוב. השניה כוללת את הדיינים אשר הגיעו כשדרי"ם מארץ ישראל והשתקעו בלוב, כדוגמת ר' מסעוד חי רקח זצ"ל ור' נתן אדאדי זצ"ל. דבר שהיה מקובל מאד וידועים לנו שמותיהן של עשרות קהילות ברחבי העולם שבהן שמשו שליחי ארץ ישראל (שדרי"ם) כרבנים או דיינים. הקהילות הללו מפוזרות רובן על פני תורכיה, מצרים, צפון אפריקה, ארצות הבלקן, איי הים התיכון, ארם נהרים, בוכארה, הודו ומיעוטן באירופה, בעיקר באיטליה, הולנד ועד למושבותיה באיי הודו המערבית. והשלישית כוללת את הדיינים שהגיעו מארצות אחרות, כדוגמת ר' שמעון לביא זצ"ל המגיע ממרוקו, ר' חיים הכהן זצ"ל ר' יצחק חי בוכובזא זצ"ל ור' ציון ביתאן זצ"ל המגיעים מתוניס. וזאת לאחר שיהודי לוב נוכחו בבקיאותם ובגאונותם של רבנים אלו המגיעים לטריפולי בנסיבות שונות, למרות התנגדות מיעוט שולי להתמנותם ופרסום שירי "זר בי ימשול".
ר' ציון ביתאן מגיע לטריפולי בשנת 1883 ובמשך 50 שנה מרביץ תורה בקהילת יהודי לוב ומשמש הוא כדיין וכראש בית הדין ואשר מבית מדרשו יוצאים רוב רבני קהילת לוב בדורות האחרונים.
כדי לעקוב אחר פעילות דייני בית הדין אשר בטריפולי מבחינת זמן כרונולוגי, אביא מעט מזער אשר העליתי במחקרי אודות חתימות הדיינים על מסמכים שונים במרוצת הדורות.
בשנת 1778 ר' חיים ואתורי, ר' שלום פלוס ור' יהודה טייאר חותמים על ה"גאבילה" דהיינו מס על הסחורות.
בשנת 1783 ר' שלום פלוס, ר' משה לחמיש ור' יהודה טייאר חותמים על "תקנת ההשבון" הנוגע לרכוש האלמנה.
בשנת 1838 ר' יעקב מימון, ר' אברהם חיים אדאדי ור' חיים רבה חותמים על הסכמה לספר קולו של יעקב.
בשנת 1851 ר' אברהם חיים אדאדי, ר' חיים רבה, ר' פרג'אללה דאבוש, ר' יוסף רובין ור' שלום עגיב חותמים על הסכמה לספר קול יעקב.
בשנת 1875 ר' פרג'אללה דאבוש, ר' חי מימון ור' יוסף רובין חותמים על הסכמה לספר זכרנו לחיים.
בשנת 1897 ר' חיים הכהן, ר' אברהם חביב, ר' דוד רובין ור' כמוס אג'רבי חותמים על הסכמה לספר חברת יגדיל תורה
בשנת 1903 ר' כמוס אג'רבי, ר' רפאל דאבוש, ר' דוד רובין ור' חיים רבה חותמים בספר יצב גבולות על הסכמה בענין קופת רבי מאיר בעל הנס.
בשנת 1927 ר' יצחק חי בוכובזא, ר' רחמים עגיב, ר' יוסף ג'יעאן ור' ציון ביתאן חותמים על תעודת הסמכה לשחיטה לר' יאודה בן שלום זנזורי.
בשנת 1932 ר' ציון ביתאן, ר' יששכר חכמון ור' יוסף יונה חותמים על תעודת הסמכה לשחיטה לר' יאודה בן שלום זנזורי.
בשנת 1949 ר' חי גאביזון, ר' יששכר חכמון ור' כמוס נחאיסי והרב הראשי ר' שלמה ילוז חותמים על תקנת התפילה וקריאת ספר התורה לציון יום העצמאות של מדינת ישראל, בתקנה זאת הם כוללים את התפילות המיוחדות לחג ומוסיפים דבר חשוב ביותר והוא: קריאת ספר התורה הן בשחרית והן במנחה וקריאת הפטרה מספר זכריה, וכל זאת ללא התנית היום, דהיינו אפילו אם החג חל לא בימי שני וחמישי שבהם רגילים לקרוא בתורה. ומוסיפים הם תוקף לתקנה "ותקנות אלו כיתד נטועים לא ימוטו לעולם".
משום מה תקנה זאת לא באה לידי ביטוי במנהגי יהדות לוב בארץ ישראל ורבני העדה בארץ ישראל מחויבים לתת לכך את הדעת ולהורות לנו כיצד לנהוג.
בבית הדין אשר בבנגאזי ידועים לנו שמות הדיינים הבאים : ר' אליהו לביא זצ"ל, ר' זרחיה לביא זצ"ל, ר' אהרון רומאני זצ"ל, ר' כמוס רומאני זצ"ל, ר' יוסף בואהרון זצ"ל, ר' מרדכי הכהן זצ"ל, ר' כמוס פלח זצ"ל, ר' יוסף ג'יעאן זצ"ל, ולאחרונה שמשו בדין ר' חי סעדה זצ"ל, ר' כלאפו דאבוש זצ"ל ור' רחמים מהדאר זצ"ל.
ר' יוסף ג'יעאן המשמש כדיין בטריפולי החל משנת 1917, מגיע לבנגאזי לשמש כדיין כממלא מקום ראש בית הדין בשנת 1931. הוא יוזם את כתיבת שם העיר בגיטין כמלה אחת בןגאזי, ולאור פתרונו זה בית הדין בבנגאזי מקבל רשות לסדר גיטין, דבר שנמנע ממנו עד כה. בשנת 1941 מתמנה ר' יוסף ג'יעאן כראש בית הדין לאחר פטירתו של ר' כמוס פאלח.
בזכרון היהודים אשר בלוב (וזאת מתוך שיחות אשר ניהלתי עם אנשי הקהילה) חקוקה דמותם של הרבנים כמלאכי ה' צבאות העטויים בגלימותיהם וזקן ארוך לבן על פי רב מעטר את פניהם. עת עוברם ברחוב קמו מפאת כבודם כל איש הן יהודים והן ערבים.
תקצר היריעה מלהכיל את כל פועלם, מעשיהם, גאונותם, בקיאותם, זכרונם המופלא ונפלאותיהם של דייני ורבני לוב לדורותיהם. במאמרי זה הבאתי מקצת שמותם של הדיינים ועם שאר הדיינים המרובים הסליחה והתנצלותי מקרב לב. נגעתי על קצה המזלג בלבד על פועלם של בתי הדין וניסיתי להביא ולו במקצת להכרה בחשיבות פועלם במשך מאות ואלפי השנים. ולכן קורא יקר באם יאמרו לך חדל לך מדבריך ומנהגיך כי מה בכלל מבינים אתם היוצאים מלוב. דע לך כי רבותיך גדולים ועצומים ותלמידי חכמים מובהקים היו בארץ לוב, ולמרבית מנהגינו מצאו הם סימוכין בהלכה ובדברי ראשונים ואחרונים וכך הורונו הלכה למעשה. ומנהג - דין הוא.
יבורך מפי עליון אבי ועטרת ראשי דוד ג'יאן הי"ו, על פועלו ימים כלילות בחיפוש וסידור האינפורמציה למעשה דייני בית הדין לדורותיהם ושיבוצם כל אחד בזמנו הוא. וכל זאת למרות הטעויות הרבות שלצערי נפלו בספרים השונים.
וכדי שנוכל להשלים את מחקרנו על פועלם של רבני ודייני לוב לדורותיהם הנני שוטח את בקשתי בפניכם, אנא ידעו אותנו באם יש לכם אינפורמציה כלשהי בנושא, תמונות שונות של רבני לוב, מסמכים, תעודות, כתבות, כתבי יד, תעודות שחיטה וכדו'. אנא צרו איתי קשר דרך "מרכז אור שלום", או בכל דרך אחרת, כדי שנוכל לצלם חומר זה ובבוא הזמן לעבדו ולהנחילו לרבים, לא למטרת רווח אלא אך ורק למען הנחיל את מורשת יהדות לוב המפוארת לצאצאינו, שלמרבית הצער הקשר עם המורשת ברבות השנים מתרופף.
 

תמונה נדירה מתוך עיתון ביידיש שבה נראה הרכב בית הדין בטריפולי (ר' ציון בית'אן, ר' יששכר חכמון ור' חי גאביזון זכר כולם לברכה). לחץ על התמונה כדי להגדיל אותה 





מרכז אור שלום - לשימור והנחלת מורשת יהודי לוב © כל הזכויות שמורות 2002 - 2005 האתר נבנה ע"י Guru4rent בניית אתרים