עמוד הבית  |   אודות  |   ארכיון  |   ואלה תולדות  |   פולקלור ומנהגים  |   מוזיאון  |   מודעות  |   פורום  |   צ'אט  |   סקר  |   חדשות  |   עיתון  |   מועדון  |   צור קשר   

אישור  חיפוש

גרסא להדפסה דמויות נערצות מנהיגי הקהילה ורבניה ואלה תולדות
לילו ווקיו, גיבור ישראל


תאריך:   05/11/2003

אחי גיבורי התהלה 
 
עשוי ללא חת, נחבא אל הכלים, צנוע ושקט, גופו מוצק וחזק על אף שנותיו (65), חיוך כובש על פניו ושפם ארוך וגדול הוא סימן ההיכר שלו. זהו אליהו מכלוף הידוע בשמו לילו ווקיו. יליד טריפולי, 1933. הגאווה היהודית, אומץ ותעוזה היו ה"דלק" שמריץ ודחף את לילו בפעולותיו להגנה על הקהילה היהודית בין השנים 1943-1950.
בן 13 בלבד היה אליהו מכלוף (לילו ווקיו) בפרוץ המאורעות של שנת 1945. באותה תקופה הוא היה חבר בקבוצת ההכשרה ב"קלוניה וורדי" שהיתה מרוחקת כ- 10 ק"מ מטריפולי. לילו התקבל להכשרה רק לאחר שזייף בתעודת הזהות שלו את הגיל והוסיף לעצמו 5 שנים. באותה תקופה היו עסוקים הוא ויתר חברי ההכשרה באיסוף נשק והכנת פצצות ועסקו בתכנון העליה לארץ ישראל.
כל זאת עד לאותו יום שבו פרצו המאורעות של שנת 1945. באותו הזמן פרץ אספסוף שכלל מאות ערבים שבידיהם כלי משחית לחווה השבה שהו באותה עת עם מס' נערים והמבשלת, כל השאר בילו במסיגת פרידה שנערכה לחלוצים ששקבלו היתרי עליה לארץ ישראל.
מספר לילו – "היינו במקום רק 7 נערים והטבחית ובקשנו להימלט מפני הפורעים. התחבאנו בין חבילות הקש שהיו בחווה והמתנו לבאות. ראינו שהם בוזזים והורסים כל מה שיש ומעמיסים על העגלות שהביאו איתם. בזמן שהם היו עסוקים בביזה נמלטנו למחנה צבאי בריטי הסמוך ובקשנו מקלט מפני הפורעים. האנגלים הקשיחו את ליבם, החזיקו אותנו בחוץ, ליש השער. רק מאורח יותר יצא קצין בריטי על אופנועו אל החווה וראה את ההרס והחורבן שהשאירו הפורעים הערבים, רק אז התשכנע והרשה לנו להכנס למחנה, כך ניצלה הקבוצה מטבח איום.."
לילו הנער, המום וחסר אונים ראה בצער רב איך עמל של חודשים יורד לטמיון תוך דקות ספורות. באותה עת הוצע לו ע"י החברה לילו עזריה להצטרף לארגון ההגנה המחתרתי והוא כמובן לא היסס ומיד נלקח לשיחה בארבעה עיניים בה הוסברו לו חובותיו ומטלותיו כחבר בארגון. הוא עבר כמו אחרים את "טקס ההשבעה" שנערך בחדר סגור שממרכזו עמד שולחן ועליו היו מונחים תנ"ך ואקדח כשאור חזק הבזיק אל מול עיניו וסנוור אותו. לאחר שנשבע קיבל את הכינוי לילו ווקיו כשם סודי. כדי להסוות את פעילותתו בארגון ההגנה המחרתית, הצטרף לקבוצת השומר שפעלה באישור השלטונות שחבירה היו שומרים על בתי יהודים יומם ולילה.
כחבר ההגנה תמיד היה מוכן לפעילות. הוא וחבריו היו מתאמנים בג'ודו, הליכה רגלית בים ובהעברת ציוד ואנשים מהחוף לסירות שהעבירו אותם לספינה שעגנה בלב ים. הם התאמנו גם בזריקת רימונים בשטחים פתוחים במקומות מרוחקים מטריפולי. כחלק מהפעילות השוטפת עסקו לילו והמנוח כאני רות (ברכאני ג'רבי ז"ל) בהכנת חומרי חבלה. באחת הפעמים מצאו מוקש ימי על החוף ובשעת לילה מאוחרת העבירו אותו תוך סיכון נפשות לבית של לילו. ביום ישבו לילו וכאני רות ופרקו אותו. בשעה שפרקו אותו נכנס לפתע יהודי, הסתכל כמה שניות ויצא מבלי לומר מילה. השניים, שהרגישו שמשהוא לא טוב עומד להתרחש, החביאו את החומרים. לא עברה שעה ולבית נכנס קצין משטרה האחראי על תחנה "מרקו אוריליו" ולקח את לילו לתחנת המשטרה שם נחקר בצורה קשה תוך שהוא מקבל מכות ובעיטות עד כדי כמעט עלפון – אך לא גילה דבר ומאוחר יותר שוחרר.
מפגש נוסף של לילו ואותו קצין היה כשרכשו 100 אקדחים במחיר אלף לירטות. מספר לילו – "מדי פעם הייתי יוצא עם אקדח או שניים קשורים בחגורה על חזי מתחת לחולצה להגנה עצמית. כשפגש אותי הקצין פקד עלי להצטרף אליו לתחנה והוא ניגש ישר לענין ושאל אם יש עלי נשק. עניתי שאין ובחיפוש שערך עלי נמצאו שני האקדחים. אז החל החוקר להכות בי עד שהתעלפתי. הוא שפך עלי מים קרים והתחיל לתחקר אותי אך לא גיליתי דבר ואמרתי שהאקדחים משמשים אותי להגנה עצמית. הקצין הבין שממני לא יוציא דבר והחזיר לי את האקדחים ואף עזר לי לקשור אותם על גופי כמקודם ואף לחץ לי יד ואמר לך לשלום..."
ביום חג השבועות 1948, בשעות הצהרים עת פרצו המאורעות התאספו החברים מההגנה ומהארגון השמירה כשבידיהם חומרי חבלה, רימונים וכלי נשק ובעומדם על החומות עשו שמות באספסוף הפורע והרגו ופצעו בהם רבים. לילו ביחד עם חברים אחרים עברו בין הבתים של היהודים והזהירו אות םמהפרעות ומההמון הממשמש ובא. הם הגיעו גם לביתו של ר' יוסף (סוסו) תשובה זצ"ל וניסו להוציאו ולהצילו אך הוא אמר להם "התקדמו וה' בעזריכם". לאחר שוך הפרעות, עזב לילו את ארון השמירה אולם המשיך להשתייך לארגון ההגנה וביתו שימש למפגש חבירם ומחסן כלים.
באחד הלילות, עברו הוא וחברו שלום פרג'ון ליד טחנת קמח ובתוכה ראו שלושה ערבים שהיה ידוע כי רצחו יהודים שמאורעות 1945 שלא באו על עונשם. השניים רצו מיד לבית והביאו שני רימונים. רימון אחד הונח בפתח דלת היציאה של התחנה ואת השני זרקו דרך החלון. מהפיצוצים נפצעו קשה שנים מהערבים. לילו ביחד עם שאר חברי החוליה נתפס והובל למעצר. העינויים והחקירות שעבר היו כלכ ך קשים עד כדי כך שלילו החליט לשים קץ לסבלו וביקש להתאבד – "החיפושים לא העלו דבר ונלקחתי אל מחלקת החקיורת של המשטרה. שם מצאתי עוד שלושה חברים וביניהם את כאני רות המנוח. נחקרתי ע"י קפטן בריטי וששה שוטרים ערבים בעודי כבול ומסונוור ע"י אור חזק מאוד. כשראו אלה כי ממני לא מוציאים כלום התחילו להכות בי מכות אכזריות כשהשוטרים מתחלפים ביניהם לאחר שהתעייפו. כשהיתי מתעלף היו שוכפים עלי טיפות מים. הפגישו בין שלושת החברים במטרה לשבור אותנו אך ללא הצלחה. אז התחילו העינויים: היו לוקחים חוטי חשמל ומחדירים אותם בין הציפורניים לבשר. משכו לנו את הציפורניים במלקחיים והצמידו לגופנו ברזל מלובן וגרמו לנו לכוויות קשות.
כל אותה עת הייתי כבול בידיים וברגליים. באחת "ההפסקות" בקשתי מהשוטר ששמר עלי לשחרר לי את הכבלים מהרגליים והבטחתי לו כי אם יפגיש אותי עם חברי אספר לו את את כל האמת. השוטר שחרר אותי והפגיש אותי עם החברים, נפרדתי מהם וכשחזרתי לחדר החקירות נצלתי הזדמנות של שניה, בעטתי בשוטר וקפצתי מהחלון במטרה אחת – למות ולשים קץ לסבל". ומה לעשות ואלוקים אוהב את לילו ובדרכו מהקומה השלישית לאדמה הוא נתקל בעץ תמר שמחליש את הנפילה והוא מוצא עצמו עם שברים בשתי הידים, ברגל אחת ובעצם הגולגולת. לילו נלקח לבית חולים ועליו מוצבת שמירה כבדה. לידו שכבו שני העבים שנפצעו מהרימונים שזרקו הוא וחברו פרג'ון. מדי פעם היה מגיע קצין לחקור אותו והיה מסובב את ידו השבורה וגורם לו כאבי תופת. לילו נשפט ונידון לשמונה שנות מאסר מהם ריצה בפועל ארבע שנים ו 51 יום. ביום השחרור כבר חיכה לו המון ערבי מחוץ לכותלי הכלא כשהוא מצוייד בתמונתו. לילו, שנכנס לכלא נער רזה יצא ממנו שמן (114 ק"ג) בוגר ובעל שפם ארוך, בטרם יצא הצליח להשיג סכין וכך צעד לבוש בגדי אסיר מהכלא והצליח לחמוק מהאספסוף שחיכה עדיין ל"נער" לילו שיצא מהכלא...
כבר בלילה הראשון לשחרור רצח לילו ערבי שחטף יהודיה מהגיטו, הוא היכה אותו מכות רצח ושחרר את הנערה מידיו. באחד הערבים עת הלך לקולנוע הוא ראה שני ילדים יהודים משחקים כדורגל כשלפתע הופיע ערבי רוכב אופניים ודרס את הילדים בכוונה הוא אף ירד מהאופניים והפליא את מכותיו בילדים. נזכר לילו – "הדם עלה לי לראש, התקרבתי לערבי ותקעתי לו ראשייה. הוא נפל ואבד את הכרתו". ההמולה היתה רבה ובין הבאים היה גם ה"אחראי" על לילו לאחר שיצא מהכלא, האיש שהלשין עליו חי חדד (דרנאווי) שביחד עם עוד כמה חברים השתלטו על לילו, כבלו אותו בידיו ורגליו והעלו אותו לאוניה שעגנה בנמל והוא הועלה ארצה. בארץ הקים לילו את משפחתו, השתקע בפרדס-כץ ובה גידל תוך קשיים רבים את תשעת ילדיו וזכה יחד עם חבריו לחוליית השמירה (קראנו לה "חוליית החיסול") בעיטור על"ה (אסיר ציון). נברך כולנו את לילו ווקיו בברכת חזק וברוך, וישלם ה' שכרך על פועלך למען הקהילה, בניה ובנותיה ושמירת הגאון היהודי בארץ ערבית עויינת. אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך, כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים.
 
 
מאת:בנעטיה פדהצור  




מרכז אור שלום - לשימור והנחלת מורשת יהודי לוב © כל הזכויות שמורות 2002 - 2005 האתר נבנה ע"י Guru4rent בניית אתרים