כללי פורום אור שלום
17/4/2007 | 13:05   ילדי "וילה אמא" בנוננטולה - Nonantola באיטליה   נחצ'ה 



מכובדי וגולשי הפורום 
מה אומר ומה אספר התרשמות אישית שלי , אתמול יום ב` 16 לאפריל במרכז המורשת אור יהודי לוב  התאספו באולם כ 130 איש במשך כ 4 שעות לא זזו והקשיבו לסיפור המופלא המסמל ללא ספק
"סמל ההשרדות של העם היהודי"
בלא כחל ובלא שרק"
פשוט חוויה מרשימה,
אירגון בשם DEL AS EM , באיטליה מורכב מראשי תיבות שפרושם:
DEL= DELEGAZIONE = ועד
AS=     ASSISTENZA    = עזרה
EM=     EMMIGRANTI   = מהגרים
ובכן, בשנת 1941 שכר אירגון "דלאסם" וילה שנבנתה ע"י יהודי בשם דונטי בסוף המאה ה19 וקרא את הבית על שם אישתו "אמא" Emma בנוננטולה שליד מודנה באיטליה.
בוילה הזו התאכסנו נערים ונערות בגילאי שש עד עשרים וקיימו להם מערכת לימודים ועבודות שגובשה במיוחד עבורם,
הנערים נשלחו לעבוד אצל האיכרים בסביבה וזה היווה להם הכשרה והכנה לעלייתם ארצה.
בין הנערים שבאו מברלין, המבורג, פרנקפורט, זגרב, בוסניה, קרואטיה ועוד, היו שתי משפחות מלוב,אחת חלפון כהן , השניה מש` בנימין, לחלפון היתה נכדה בת 10 שנים היום צריכה להיות בת 74 בשם יולנדה
אם מישהו יודע  עליה או עליהם ומה עלה בגורלם אשמח לקבל פרטים וליצירת קשר, 
נחזור לנערים הללו , בעזרתם האמיצה של רופא העיירה של נוננטולה  דר` ג`וזפה מוריאלי,
וכומר העיירה בשם דון אריגו בֶּקרי ,אשר נתנו מחסה באומץ וללא מורא לנערים יהודים אלה ,
יד ושם הכיר בהם כאנשים השייכים למשפחת  חסידי אומות עולם ,לכבודם ניטע עץ שמי בשדרת חסידי אומות העולם בירושלים.
 כעט להתרגשות האישית,
כשנתבקשתי לאתר אנשים אלה ,היו לי מספר טלפונים לא כ"כ מעודכנים ,בפחד ובמורא שמא לא אקבל תשובה, כי.. כי..  כי.. אין חיי-עד, היום הנערים של אז אמורים להיות בגיל "גבורות" , נו..איזו הפתעה היתה לי , לא רק תשובה , אלא אף שיתפו את בת הזוג , או בן הזוג, עבורי זו היתה יותר משמחה,איך אומרים הילדים שלנו עם יד קמוצה "יייש"
כך אט אט פרט לפרט הגיען למעלה מעשרים איש שהם ללא ספק היו מסמר הערב, ז`אק ארביב שהנחה את הערב ברגש, ביקש מהם לעמוד כסמל לכוח ההשרדות והקיום של העם היהודי,למחיאות הכפיים הספונטניות של הקהל הרגישו את החום והאהבה ששררה באולם.
מר חיים לוצטי ,התוודעתי אליו לראשונה אתמול בכנס,איש עם ידע אדיר , מלא כרימון איש כלבבי,ידע לפרטי פרטים לספר בהתרגשות ובדמעות את דרך הייסורים שעברו נערים אלה עד הגיעם לפלסטינה המדינה שכה נכספו אליה ומצא מחסה לילדים נרדפים אלה ,למה נרדפים ? כל עוונם "היותם יהודים" שנרדפו ע"י הגרמנים  
 לאחר השתלטות גרמניה על איטליה ב 8 לספטמבר 1943נאלצו שוב לברוח מנוננטולה לשוויץ,ובעברם תלאות הדרך,שינה, אוכל, כולם תחת מדריך בשם יוסף איתי, ביוני 1945 הגיעו לישראל, פשוט לא להאמין 4 שנים של מסע ייסורים של נערים...{הראשונים יצאו ב 1941}
לסיום הערב, הבמאי ניסים דיין ואיש קול ישראל ,הפיק סרט בשם "ילדי וילה אמא"באמצעים דלים סרט יוצא מהכלל,ידע לראיין את אנשי נוננטולה, די היה לראות את הבעות פניהם של כפריים אלה !שווה לראות!
הסרט הוקרן באולם של בית המורשת מלא וגדוש, באורך מלא, לראות כל המוזמנים "ההילדים של אז" יושבים קשובים למשך כמה שעות זה היה מראה מלבב ומרהיב ומעורר הערכה
מעבר למוזמנים והמכובדים שהגיעו עלי לציין את "הנערים של אז" והנה הם למנינם:
משפ` זיידנברג,
משפ` הדס,
משפ` קירשנבאום,
משפ`שניידר,
משפ` פאפו,
משפ` טושנר,
משפ` תמיר,
משפ` קופלר,
משפ` גולדברג,
משפ` הררי היתה אמורה להגיע אך שושנה הרעיה קיבלה חום גבוה ונאלצה להתאשפז בבית חולים ,   
 עם שושנה הררי,היתה לי שיחה מענינת ברגע שאיתרתי אותה ,עם תום השיחה,  שואלת אותי נחצ'ה הבנתי נכון שאתה ממושב לכי ? כדרכם בקודש אצל "הייקים" אני עונה נכון ! נכון מאוד כבר חמישים שנה
 כאן סיפורי האישי
 ובכן ברצוני לאמר לך שיש לי מבת דודה בלכיש !האם אתה מכיר אותה ?
אני שואל? שושנה , מי זו הבת דודה שלך ?   
 כן כן בפדאי,שמה נירה ואמה מברלין , ואמה שלה  היתה ציירת ויש לי שני ציורים שלה עם הקדשה אישית !
יפה! יפה! שושנה , אני ממשיך, את יודעת מה שם הילדים של נירה ?
כן..כן.." בפדאי",  הבכור שמו  שי   האמצעי שמו  גיא  והאחרון  שמו אור
יפה ! יפה! שושנה , את יודעת מה שם הנכדים של נירה בת הדודה שלך ?
לא כל כך , לא בעצם אני לא יודעת לצערי, אך אני יודעת מה שם הבן השני גיא !
 נו מה שמו  שושנה!  אני שואל ? 
 היא עונה, שמו "בר" והוא חמוד , חמוד מאוד
ברגע זה כבר לא עמדה סבלנותי ואני בקול חזק אומר לה!
שושנה, הילד החמוד העונה לשם בר הוא הנכד היחידי שלי  ואני הסבא שלו ,
נו ..נו..  משם  השיחה לא היתה תחומה בזמן , לאחר סיום השיחה שלא נרגעתי ממנה ולמרות השעה המאוחרת הייתי חייב לספר לגיא אבי נכדי ולבתי,
פשוט לא להאמין..לא להאמין.. אותה שושנה ששמה בגרמניה היה סוניה דרך התלאות שלה ואני עבדכם בן הגלות הדוויה מטריפולי מוצאים מכנה משותף, איך שושנה  אמרה אס..אס..אנחנו משפחה! !
 האחרונה, לילי,  אשתו של יוסף (יושקו)איתי ז"ל,שהיה המדריך האישי והמוסרי ודוגמא אישית של הקבוצה וכל כולו בן 22 שנים,שכתב ספר זכרונות שלו על ילדי וילה אמא ,לא יכלה להגיע עקב ניתוח שעברה,נאחל גם לה בריאות ,פשוט אין לי מילים יותר כדי לתאר את החוויה הזו.   מררררגגגגששש
תערוכת התמונות תהיה מוצגת בבית המורשת עוד חודש ופתוחה לקהל בשעות הפתיחה שהם יום יום בין השעות 9 בבוקר ל 4 אחה"צ , פרט ליום שישי וערבי חג עדעה   1:00 אחה"צ
 בית המורשת ישמח לארח אותכם

                                                            בברכה נחצ'ה



נכתב על ידי: נחצ'ה

17/4/2007 | 22:48    אחלה סיפור מרגש נחצ'ה וכן    ניסריה   
   

כל העשייה הזאת סביב המורשת
הנגיעות גם בתחומים שהם קרובים , באופן ישיר או עקיף ,
מזמנים שוב ושוב התרגשויות בלי סוף.

רק המפגש , כמו זה שנערך היום בערב באור יהודה  
כמו זה של אמש בבת ים מאיצים אם הלמות הלב 
ונותנים הרגשה של משפחה אחת גדולה. 

זו זכות גדולה 
להמצא בתוך כל זה. 

תודה על הסיפור 
וכמו שהבנתי הוא לא הדרמה היחידה שהתחוללה אמש. 
מאחלת לך עוד הרבה שמחות כאלו ידידי הטוב.

 


נכתב על ידי: ניסריה

18/4/2007 | 22:35       ריגשת אותי וצמרמורת בגופי   עמוס כ.  
      



נכתב על ידי: עמוס כ.